עאמר מוהנא נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ

פסק דין

עסקינן בתביעה כספית לחיוב הנתבע בתשלום סך של 50,000 ש"ח (או 35,000 ש"ח כפי שצוין בכותרת כתב התביעה).

נתוני רקע ועיקר טענות הצדדים:

1.התובע הוא גמלאי המנהל חשבון בנק אצל הנתבע בסניף מעיליא ומספרו 622036 (להלן – "הבנק"). גם בנו של התובע, מר מערוף מהנא, ניהל במקביל חשבון נפרד על שמו באותו בנק, ומספרו 616079.

2.אין מחלוקת כי רכבו של התובע, מסוג שברולט מליבו מספר רישוי 47-678-18 (להלן – "רכב המליבו"), היה משועבד החל מיום 4/4/98 לשם הבטחת התחייבויותיו של התובע כלפי הבנק עד לסך של 84,000 ש"ח.

3.לימים, התובע בקש למכור את רכב המליבו ולשם כך פנה לבנק אשר נעתר לבקשתו לבטל את השעבוד הרובץ על הרכב. בהתאם לכך, התובע מכר את הרכב ביום 19/4/01 למר פהד ביבאר בתמורה לסך של 76,000 ש"ח, כאשר סך של 50,000 ש"ח הופקדו באותו יום בתכנית פק"מ (פיקדון קצר מועד) למשך שנתיים, והיתרה בסך של 26,000 ש"ח הופקדו בחשבון העו"ש לשימושו השוטף.

4.בין לבין, בנו של התובע, מר מערוף מהנא (להלן – "החייב"), צבר חוב כספי כלפי הבנק באופן שאילץ את האחרון להגיש נגדו תביעה לתשלום החוב. החייב לא התגונן מפני התביעה וביום 9/10/02 ניתן נגדו פסק דין לתשלום סך של כ- 35,000 ש"ח בתוספת ריבית בנקאית מרבית, שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.

5.מאחר שהחייב לא סילק את חובו כלפי הבנק, פעל הבנק לפי הזכות המוקנית לו מכוח המסמכים הקרויים ערבות מתמדת לכל חוב ומוגבלת בסכום לאבחת חוב' וכן-'כתב התנאות, ערבות, המחאה, משכון ושעבוד כספים וזכויות' נ/3 ונספח ב' לכתב ההגנה (להלן– "כתב הערבות"), אשר נחתמו על פי הנטען בידי התובע ביום 19/4/01 בד בבד עם הפקדת כספי התמורה בגין רכב המליבו בפק"מ, וקיזז מהפק"מ סך של 40,398 ש"ח והעבירם לחשבון של החייב לכיסוי חלק מחובו כלפיו. לפי אותו מסמך, הסכום אשר הופקד על ידי התובע בפק"מ, שהוא כזכור סך של 50,000 ש"ח, מושכן לשם הבטחת התחייבויותיו של החייב כלפי הבנק, והבנק מימש, כאמור, את זכותו מכוח אותו משכון והעביר את הסכום הנ"ל לטובת החוב של החייב.

6.סלע המחלוקת בתיק דנן מתייחס לנסיבות החתימה של התובע על כתב הערבות הנ"ל. לטענת התובע, הוא מעולם לא הסכים לערוב לחובות בנו החייב כלפי הבנק ולא חתם מרצון ומתוך ידיעה על כתב הערבות, ולכן החתימה הנחזית כחתימתו על אותו מסמך, היא כנראה מזויפת, אך אם אכן מדובר בחתימתו, הרי שהיא הושגה בדרכי מרמה והטעייה מצד עובדי הבנק אשר לא הסבירו לו על מה הוא חותם, ובפרט שהוא עצמו אינו יודע קרוא וכתוב בשפה העברית, ואף הטעו אותו לחשוב כי הוא חותם על מסמך הקשור בהפקדת הכסף בפק"מ, ולא בטופס ערבות.

7.עוד טוען התובע, כי הופתע לגלות דבר היותו ערב לחובותיו של בנו החייב עת שוגר אליו מכתב מטעם הבנק ביום 22/8/02 המודיע לו על זכותו להצטרף לתביעה של הבנק כנגד בנו החייב, מכוח ערבותו הנ"ל. יתרה מכן, לטענת התובע הוא לא קבל מאת הבנק הודעה כלשהי אודות ביצוע הקיזוז כאמור מכספי הפק"מ והעברתם לחשבון החוב של החייב, אלא ידע על כך רק במקרה כאשר בקש לרכוש רכב אחר תוך שהוא סובר כי יש בידו מלוא הסכום המופקד בפק"מ לשם מימון רכישת הרכב החדש, או אז התברר לו כי הבנק ביצע העברת כספים מהפק"מ לטובת החוב של החייב, והותיר לזכותו סכום קטן בלבד.

8.יתרה מכן, לגרסת התובע, הבנק הפר את חובת הגילוי כלפיו בכך שלא יידע אותו כי הוא חותם על כתב ערבות לטובת בנו החייב, ולא הסביר לו מה היה מצב החשבון של האחרון באותה עת ומהם הסיכונים הכרוכים בחתימה על כתב הערבות.

9.לסיום טוען התובע, כי מצב החשבון של בנו החייב לא הצריך כל ערבות של צד ג', ולבטח שלא את ערבותו הוא אשר נדחתה בעבר על יד הבנק בשל היותו גמלאי.

10.לעומת זאת טוען הבנק, כי מלכתחילה – ובניגוד לגרסת התובע - רכב המליבו מושכן לא רק להבטחת חובותיו של התובע, אלא גם להבטחת חובותיו של הבן החייב כלפיו. הבנק הוסיף, כי בסמוך ליום 19/4/01 הודיע לו התובע אודות כוונתו למכור את הרכב, ומאחר שהיה צורך בבטוחה חלופית עבור החייב, אשר ליווה את אביו התובע, חתם התובע ביום 19/4/01 על כתב הערבות בסך של 50,000 ש"ח.

11.עוד טוען הבנק, כי אין כל ממש בטענת התובע כי בחשבונו של החייב היו מספיק בטחונות, ולראיה הבנק נאלץ להגיש נגדו תביעה, כאשר חובו של החייב נכון למועד הגשת הסיכומים עולה על 233,000 ש"ח. יתרה מכן, התובע מסר בטוחה בעבר עבור בנו החייב בדמות שעבוד ומשכון רכב המליבו בשנת 1998 לשם הבטחת כל חוב של החייב כלפי הבנק.

12.הבנק בקש להדגיש, כי לתובע הוסבר היטב תוכן כתב הערבות והוא ידע בוודאות על מה הוא חותם.

דיון והכרעה:

13.בדיון אשר התקיים לפניי העידו התובע בעצמו ושלושה עדי תביעה נוספים: בנו החייב, בן אחר של התובע, מר מג'יד עאמר, ומי שרכש מהתובע את רכב המליבו, מר פהד ביבאר.

מטעם הבנק העידו מנהל הסניף, מר ג'ורג' ג'ובראן, והפקיד מר מיכאל עסאף.

14.אקדים את המאוחר ואציין כי שמיעת העדים ובחינת טענות הצדדים הביאה אותי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

15.בראש ובראשונה אבקש להדגיש, כי הנטל להוכיח את הטענות שבכתב התביעה רובץ על התובע, שכן כלל ידוע הוא שהחותם על מסמך מוחזק כמי שקרא והבין את תוכנו, וכי חתם עליו לאות הסכמתו, בייחוד כאשר מדובר במסמך מהותי (ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נח(2) 145,149). לפיכך על המבקש לסתור את החזקה מוטל נטל הראיה והשכנוע בראיות פוזיטיביות ברמת הסתברות גבוהה להוכיח כי לא ידע את תוכנו של המסמך שעליו הוא חותם.